העובדות הצריכות לעניין
ביום 24.2.13 ניתנה החלטה על ידי בית משפט זה בה נקבע, כי יתקיים דיון בבקשה לביטול היתר המצאה, ובמסגרתו יידונו השאלות הבאות: האם אכן העובדות להן טוענת המשיבה אינן שנויות במחלוקת, והאם אכן היה על המשיבה להגיש תצהיר תומך או לאו. ביום 10.3.13 נערך דיון עם הצדדים, במסגרתו נחקר, מטעם המבקשת, מר רוברט דלפן, על תצהירו בבקשה המקורית (להלן: "
מנהל המבקשת").
טענות הצדדים
על ביהמ"ש להכריע בשאלה אם התקיימו אחת או יותר מעילות ההמצאה על פי תקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "
התקנות"), בשאלת העילה הראויה להיטען ובשאלת הפורום הנאות.
לטענת המבקשת, היא עמדה בנטל להוכיח כי התביעה ראויה לטיעון וכן הוכיחה את התקיימותן של עילות ההמצאה לפי תקנה 500 לתקנות. לעניין הפורום הנאות, נטען, כי אף על פי שלמשיבה נוח יותר כי יתבעו אותה בארה"ב, שיקול הנוחות לבדו, אינו מספיק על מנת לקבוע שישראל אינה הפורום הראוי לבחינת הסוגיה.
לטענת המשיבה, יש לנקוט בזהירות כשנדרשים לדון בבקשה למתן היתר המצאה וזאת על מנת להימנע מהפעלת לחץ על נתבע זר, בעצם הגרירה שלו לערכאה זרה. לטענתה, צווי המניעה נתבעו כדי שניתן יהיה לומר כי מתקיימת בענייננו עילת המצאה לפי תקנה
500(6) לתקנות. כמו כן, נטען כי התביעה הכספית אינה תביעה ראויה לבירור, שכן היא נסמכת על הערכות, ונגזרת ממכירות עבר. בנוסף, טוענת המשיבה, כי המבקשת לא התייחסה לשינויים המהותיים שנעשו בהסכם המקורי, לעניין המכירות בארה"ב.
דיון והכרעה
בבואנו לבחון את הבקשה לקבלת היתר המצאה מחוץ לתחום עומדות לפנינו שתי שאלות עיקריות.
האחת, האם מתקיימת בענייננו אחת מעילות ההמצאה המנויות לפי תקנה 500 לתקנות והשנייה, האם ביהמ"ש זה, הוא הפורום הנאות לדון בבקשה.
בבחינת עילות ההמצאה השונות לפי תקנה 500 לתקנות נטען ע"י המבקשת כי החוזה נכרת בישראל, ונתקיים התנאי הקבוע בתקנת משנה
500(4)(א):
"
(4)
התובענה היא לאכוף חוזה, לבטלו, להפקיעו או לפסלו, או לעשות בו על דרך אחרת, או לקבל דמי נזק או סעד אחר בשל הפרתו, באחד המקרים האלה:
(א) החוזה נעשה בתחום המדינה;"
בנוסף, נטען על ידי המבקשת, לב ליבו של ההסכם הייתה להתאים את המשחקים לקהל הישראלי ולשווקם בישראל, משכך מקום ביצועו העיקרי של ההסכם היה ישראל ולפי מבחן מירב הזיקות, נתקיים התנאי הקבוע בתקנה משנה
500(4)(ג):
"(4) (ג) על החוזה חלים דיני מדינת ישראל לפי כתבו או מכללא;"
מאידך, המשיבה טענה כי שפת החוזה הייתה באנגלית, המינוחים בחוזה היו ייחודיים למשפט בארה"ב, מטבע התשלום היה דולר ארה"ב ומקום ניהול המו"מ התקיים אך ורק בארה"ב.
במקרה דנן, ההסכם המקורי (נשוא התביעה) עסק בשיווק והפצת המוצרים בארץ (אם כי בחלקו התייחס גם לשיווק בארה"ב) . אין מחלוקת שההסכם המקורי אינו מכיל תנית שיפוט המפנה לדין זר ועל רקע העובדה שכנראה המשיבה עצמה סברה שאין בהסכם המקורי כדי להצדיק לכשלעצמו החלת הדין הזר וניסתה בכל דרך להכניס תניה כזו, במסגרת המו"מ שהתנהל מאוחר יותר ושלא הוכח שאכן התגבש לכדי הסכם (כדברי המשיבה) אינה שוללת בהכרח את החלת דיני מדינת ישראל. מנהל המבקשת, שנחקר בחקירה נגדית, הצהיר כי מכר את המוצרים בארץ אך בה בעת, פעל במישורים רבים לשיווק המוצרים בארה"ב, עד העברת השיווק בארה"ב מידיו על ידי המשיבה. בנסיבות אלה נחה דעתי כי לצורך שלב מקדמי זה בו אנו נמצאים התמלאו התנאים הנ"ל שבתקנה
500 (4)(א) (ג) לענין היתר ההמצאה.
לעניין הפרת ההסכם-
מהחומר שהוצג בביהמ"ש עולה שעל אף הוראה מפורשת בהסכם המקורי לפיה אסור היה למשיבה למכור משחקים בארץ היא מכרה אותם בכל זאת בארץ. יודגש, שעצם הודאתה של המשיבה כי מכרה ישירות לארץ, אם כי לדבריה מכירותיה היו מזעריות, מלמדת לכאורה על הפרת ההסכם המקורי על ידה. העובדה שהמשיבה נמנעה חד צדדית מלספק את המוצרים למבקשת ולא נעתרה להזמנות נוספות, אף מעצימה את טענת ההפרה הלכאורית הנדרשת בשלב זה.
אשר על כן, נחה דעתי, כי בענייננו נתקיימה עילת ההמצאה לפי
תקנה 500(5) לתקנות: